לא יכול להתמודד עם הלחץ המסיבי, לא יכול להצליח לרצות את כולם כל הזמן
לא הגיוני שאני אאחר לפגישה עם היועצת על האיחורים שלי
"דרושה שלווה פנימית, אבל איפה אני אמצא אותה? הפסקה רגעית- אני לא רוצה לצאת מהמיטה"
לא הגיוני שאני אלמד את חניכים שלי על התמודדות עם לחצים ומשימות מרובות, ולא אצליח להתמודד עם הדברים האלו מולם. "רואים על הפנים- אני לא בעניינים"
לא הגיוני שהציונים שלי ינועו בין 60 ל-80 כשפעם לא ירדתי מ-95. לא הגיוני, ובעיקר לא אוהב את זה
לא הגיוני להיות כ"כ מחובר למישהו, למרות הידיעה שהוא בכלל לא מקורב אליך כמו שאתה מרגיש
לא הגיוני לרצות כ"כ חזק משהו ולא לקיים אותו, אבל לטעון שבדברים אחרים שאתה אוהב אתה לגמרי משקיע
"איך שהוא שורף, לא נוותר"
הבעיה אצלי זה ההתחברות שלי לאנשים, והרצון לרצות אותם. רצון לרצות את ההורים שלי, את המרכז שלי, את החניכים שלי, את המורה שלי ללשון. אבל אני לא מצליח לישון, ולא מצליח לקום, לא מצליח לכתוב ולא מצליח לקרוא
לא מצליח לעשות את הדברים שאני אוהב לעשות
לא מספיק לעשות את הדברים שאני לא אוהב לעשות (אבל חייב)
ומישהו כנראה חכם ממני אמר פעם שהוא הולך קדימה, לא מתייאש. וגם שאם נלך אז לא נגיע
הוא צדק, אז כנראה שאני לא מצליח להפסיק לצעוד במקום
משהו מכביד עליי, ונמאס לי לדבר במושגים של "משהו" ו"מישהו". נמאס לי להתלונן ולא לבצע, נמאס לי להתלונן על כך שאני רק מתלונן. נמאס לי לא לעבור מחלום לביצוע. נמאס לי לחפש רגעי אושר ולתכנן תכניות חיוביות שייגרמו לי לחייך.
דרושה שלווה פנימית, אבל מה לי ולה
מוכר הבייגלך
לא הגיוני שאני אאחר לפגישה עם היועצת על האיחורים שלי
"דרושה שלווה פנימית, אבל איפה אני אמצא אותה? הפסקה רגעית- אני לא רוצה לצאת מהמיטה"
לא הגיוני שאני אלמד את חניכים שלי על התמודדות עם לחצים ומשימות מרובות, ולא אצליח להתמודד עם הדברים האלו מולם. "רואים על הפנים- אני לא בעניינים"
לא הגיוני שהציונים שלי ינועו בין 60 ל-80 כשפעם לא ירדתי מ-95. לא הגיוני, ובעיקר לא אוהב את זה
לא הגיוני להיות כ"כ מחובר למישהו, למרות הידיעה שהוא בכלל לא מקורב אליך כמו שאתה מרגיש
לא הגיוני לרצות כ"כ חזק משהו ולא לקיים אותו, אבל לטעון שבדברים אחרים שאתה אוהב אתה לגמרי משקיע
"איך שהוא שורף, לא נוותר"
הבעיה אצלי זה ההתחברות שלי לאנשים, והרצון לרצות אותם. רצון לרצות את ההורים שלי, את המרכז שלי, את החניכים שלי, את המורה שלי ללשון. אבל אני לא מצליח לישון, ולא מצליח לקום, לא מצליח לכתוב ולא מצליח לקרוא
לא מצליח לעשות את הדברים שאני אוהב לעשות
לא מספיק לעשות את הדברים שאני לא אוהב לעשות (אבל חייב)
ומישהו כנראה חכם ממני אמר פעם שהוא הולך קדימה, לא מתייאש. וגם שאם נלך אז לא נגיע
הוא צדק, אז כנראה שאני לא מצליח להפסיק לצעוד במקום
משהו מכביד עליי, ונמאס לי לדבר במושגים של "משהו" ו"מישהו". נמאס לי להתלונן ולא לבצע, נמאס לי להתלונן על כך שאני רק מתלונן. נמאס לי לא לעבור מחלום לביצוע. נמאס לי לחפש רגעי אושר ולתכנן תכניות חיוביות שייגרמו לי לחייך.
דרושה שלווה פנימית, אבל מה לי ולה
מוכר הבייגלך
