אורות קטנים-קטנים.
פתאום היה לי טוב כל-כך."
(פתאום היה לי טוב- שולה חן)
אף פעם לא הרגשתי ככה.
כלומר... ככה. מין תחושת ביטחון ושמחה כוללת כזאת. תחושה של שדה פורח באביב, תחושה של זהב שמש, תחושה של ים רחב-רחב. תחושה פראית כזו, אך עם זאת שלווה. בטוחה.
הרי אין לי מה לדאוג.
שום דבר כבר לא ינפץ לי השמחה.
גם אם יהיו תקלות, ההורים לא ישתפו פעולה, החניכים לא יצאו ללילה, הגדוד לא ירצה לקבל את הקבוצה. כך או כך, אנחנו נעבור הכול. קבוצת צמי"ד השנה הולכת להראות מעצמה בשבט, בשכב"ג ובכל מקום אפשרי. שום דבר לא יעמוד בדרכנו.
אני מרגיש שמח ובטוח שיהיה מעולה.
ואף פעם לא הרגשתי ככה.
מוכר הבייגלך
והכול כנראה בזכות הארבעה ימים האלו, שהיו נפלאים ונתנייתים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה