צבע צהוב.

אני לא מתעסק בפוליטיקה. זה לא באמת מעניין אותי. יש לי אנשים בכיתה שמכירים את שמות כל השרים, יודעים אילו תחבולות ופרוטקציות התחוללו באילו משרדים ומודעים לכל קשרים ומגעים שמתרחשים בין מדינת ישראל למדינות זרות.
ואני? אני מדפדף בעיתון לעמוד הבא, אני גולש באינטרנט הרחק ממבזקי החדשות ומזפזפ לערוץ אחר כשקולה של יונית לוי עולה מהטלוויזיה. בקיצור- הקשר ביני ובין מודעות פוליטית באמצעי התקשורת הוא מקרי בהחלט.
השבוע קלטתי שזה פוגע בי.
אי אפשר לא-להיות מעודכן במדינה הזו. זה מסוכן. עם כל השאננות וההתעלמות מהחדשות האחרונות, הופתעתי לגלות שגלעד שליט נמצא בשבי כבר 4 שנים. הפעם האחרונה שבכלל קראתי כתבה מלאה עליו הייתה בימי הקלטת הרחוקים מכבר.
פתאום קלטתי שהצמיד הצהוב שהגיע עם העיתון הוא לא טעות בפס הייצור, הוא צמיד המסמל פדיון שבויים בינלאומי.
פתאום קלטתי שאנשים לא החליפו את התמונות ב-facebook לכחול-לבן כי זה יפה יותר, אלא כאות הזדהות עם גלעד.
פתאום קלטתי שהכותרות "מסע חייו" ו"הדרך האחרונה" שהתעופפו מול עיניי בפזיזות, הן לא כותרות מסרטים או ספרים חדשים- הן כותרות שמייצגות את ההליכה של משלחת שליט לכיוון ירושלים.
והם אפילו עוברים בנתניה.

ואני? אני לא נשאר מעודכן.
ואני מרגיש שאני ממש חוטא.
פשוט ככה- חוטא.
אז את השלב הראשון של ההכרה בבעיה עברתי, עכשיו רק נותר להתעדכן.

הייתי מניאק, ולא ידעתי שאני מניאק

עד שהבנתי,

שמתאים לי להתחבר לטוב.

שעדיף מלשנוא זה לאהוב.

שכל איש ואישה שברחוב,

רוצים לחיות באהבה."

(הייתי מניאק - שוטי הנבואה.)

אני שונא גם עייפות. להיות עייף מרגיש לי כמו בזבוז זמן- העיניים הופכות כבדות ונעצמות לאט עד שאתה... נרדם. ואז, השינה הזאת שאתה נופל אליה, היא בזבוז זמן מוחלט. אפשר לעשות כל-כך הרבה דברים בזמן הנתון. אפשר ללכת לסרט, אפשר לארגן יציאת-שכבה, אפשר להיות בשבט, אפשר לעזור ליו"רים של המחנה. אפשר לעשות המון דברים. אבל, יכול להיות, שעדיף כרגע לישון. עדיף להיכנע לכבדות העיניים ולהיעצמות האטית ופשוט ליפול אל הכר. אז, יהיה לך התירוץ המושלם כשלא תלך לסרט, כשלא תארגן יציאת-שכבה, כשלא תלך לשבט וכשלא תעזור ליו"רים של המחנה.

אני ידוע כאדם טיפש. הטיפשות הזו גם גרמה לי לסרב לתת לעיניים להיעצם. בסופו של דבר עשיתי את כל מה שרציתי לוותר עליו תוך כדי שינה. בסופו של דבר הלכתי לשבט, אין אפס. וגם אחרי הפוסט הזה, אני אלך לשבט כי אני אמשיך לעשות את מה שאני עושה בעיניים עיוורות. ואין בזה שום רע- אני אוהב את זה. אני נהנה בשבט, האנשים שנמצאים בסביבתי הם האנשים הכי מדהימים שנתקלתי בהם אי-פעם והם, כמוני, כבר לא ישנים חודש. הבעיה פה היא שיש חיים מחוץ לקופסא.

יש לי עוד משפחה. היא אומנם קטנה יותר ועברה איתי פחות חוויות וטיולים עוצמתיים ובעלי משמעותיים, אבל הם חשובים. הם נותנים לי אוכל, בית, בגדים, כסף. אלו לא דברים שמובנים מאליהם. הם מעניקים לי אהבה שלא מקבלים בכל בית, או כזו שאנשים רק היו מייחלים לה בבית שלהם. הם מטפחים אותי, עוטפים אותי בחמימות תמידית ואכפתיות- הם ישנאו את עצמם אם יקרה לי משהו רע ויהיו עסוקים זמן רב בהאשמה-עצמית. ואני? אני לא מחזיר להם תודה. למה? כי אני בשבט.

אין רע בשבט. השבט, השכבה והצופים הם שיא הטוב. באמת.

אני רק ידוע כאדם טיפש. ובמסגרת הטיפשות הזו, אני לא מצליח לתזמן. לא מצליח לנווט את עצמי גם לפה וגם לפה. אסור לי לשכוח מאיפה באתי, מהי המשפחה המקורית שלי ושאני צריך להעניק גם להם את השיחה הנעימה, את הטלפון בדרך, את הישיבה בסלון מול הטלוויזיה. הם לא מקבלים את זה ממני. ואני האשם היחידי.

מוכר הבייגלך

"אל תתן לחיים להשתלט לך על הצופים."

אני ארוץ אליך

תמיד מעליך,
אני ארוץ אליך,
להציץ בעיניך.

אם רק תבוא..
כל הציפורים מצייצות
בדלת שלך,
כל הציפורים מצייצות
לאהבה.
כל הציפורים מנסות לגעת בך
כל הציפורים מבקשות מהפכה."
("ארוץ אליך"- שרון רוטר.)

like.
להשתחרר מוקדם, מישהו לרוץ איתו, קוקה-קולה, לאכול בחוץ, חופש, תחושת בחירה, מוסיקה ישראלית, לחן, המילה "מפטפט", גני חיות, גני שעשועים, שיחות ארוכות, להשאיר את החלק הטעים באוכל לסוף, טיולים, ימי שבת, להתעורר ולקלוט שאין בי"ס, להתעורר ולקלוט שהיום יום שבת, טיים עוף, בלאק, BBB, לימון גראס, הפלאפל מול הגנדן, בילויים, תענוגות, קולנוע, פייסבוק, שנינות, משחקי מילים, הבדיחות של זוהר זריהן, הבדיחות של שי דדון, כשיהב צועק לי "אימפריה!", כשרויטמן ואני מתעקשים שהשני יותר מלך/ה, כשהכול מתבצע לפי התוכנית, עמידות בלו"ז, למידה באוניברסיטה, פלסטרים, חיבוקים מחבקים, כתום, זמני אולטראס, מחנות קיץ ומפעלים צופיים, טיולי פסח, חופש גדול, להבריז, הצלחה בלימודים, לדעת שיכולתי להיתקע ברגל של השולחן עם הזרת וזה לא קרה, גשם, בריכה, ים עם השכבה, תקופת סינסינטי, מגבות יבשות, שמיכות פוך, הפוף שלי, Hot, hotVOD, ספרים, חנויות מלאות ספרים, חנויות צפופות עד אפס מקום, הופעות, ג'וני הקטן, google, הבלוג-חרטה הזה, הפלאפון שלי, שכבת אחווה, שבט בזק, נתניה, אוכל בכמויות, תחושת שיבעון, התחשבות, גילויי אהבה סתמיים, מורות שמחמיאות לי על היותי בצופים, ציונים גבוהים, לא להיות בבית המון זמן וכשאני חוזר לגלות 99 נוטיפיקיישנס, לקנות דיסקים, אס-אמ-אסים, להיות בשבט, להיות בשבטים אחרים ולהבין ששלנו יותר טוב, פעולות טובות שזורמות לי, צמידים חדשים, המיטה שלי, שקיעה וזריחה, חוף ים בלי להיכנס למים, צופים, אבודים, לצייר ולכתוב ולגלות שזה מצליח לי ואני מרוצה מהתוצר, תערוכות, לשבת עם איש-שיודע-לנגן-טוב-בגיטרה, להירדם מתחת לשמש, להסתנוור קלות מהשמש, חולצות צופים, ה"טיפ! טיפ! עולהההה!" של איגלו, רשימות שמסודרות לרוחב, כמשהו רע נגמר, כשהכול מסתדר, כשאחווה מצליחים ובגדול, כשהצוות גאה בנו, כששכב"גיסטים אחרים מחמיאים לנו, כשהמרכזים הצעירים והבוגרים מרוצים מאיתנו, כשהשבט מלא חניכים, לבנות פעולות, נסטי קר, קניון השרון, לסדר את הגבות, להיות יחף, הנעליים החדשות שלי, כשבדיחה מצליחה לי, השתיקה שאחרי "חוגגים לו יום-הולדת, מ-עכ-שיו!", לא לצאת פראייר, לעזור- ברצינות, הכיתה שלי לפעמים, הידיעה ששנה הבאה מלאה באומנות אומנות אומנות, אומנות, מחיאות כפיים, כששוכבים אחד על השני, להירדם על מישהו, שקי שינה, קרח, החדר שלי, כשהמחשב שלי עובד פרפקט, כשנאור אומר "פאקלאס", כשסרנגה נותן לי כיף, ניצן התותח, הצוותים שליוו אותנו כל השנים, לקבל מושמושים, להכין מושמושים, מקיא"ה, התיידדויות חדשות פנימיות, לעשות הכול רק לא להידפק, כפיתה חזקה, כתובות אש, קיבוצים חיוביים, טבע, שוטי הנבואה ועוד רבים, מאיות, מאיות עם בונוס, חידות היגיון, חידות לוגיות, קומיקס, פסטיבל הקומיקס בסנימטק, כשסומכים עליי ונותנים לי אחריות, כשמישהו אחר יו"ר, לעזור ליו"ר, חניכים חמודים, נסיעות באוטובוס בצחוקים, להיות במרפסת שכב"ג, הטריבונות, לעבור במחסן, לראות סרט עם אנשים, הבית של ניקה, ניקה, הדסה, מרשמלו, פונדו שוקולד, הדג נחש, מרסדס בנד,לדבר על מוסיקה, להתקלח אחרי חול בשיער, היקרבות לשכב"ג, שכונת האירוסים, שמורת האירוסים והצוק שלה לים, הטיילת של נתניה, פסלי החרסינה ליד הטיילת, עוזיאל שליד השבט, תנ"ך, החאקי שלי, הארנק שלי, מחברות מסודרות, ניקיון, המגירת מושמושים שלי, מדריכים משקיענים, רוחמה פלטה, שטוחע, המסנג'ר שלי, לכתוב על הקיר של מישהו בפייסבוק, יום העצמאות, הנייר טואלט התמים שליד המחשב, מצלמות, לצלם, מגנטים, רגעים יפים של אחווה, מסדר הנהגתי במחנה, קירבה, הקרבה עצמית, למצוא דרך להשתחרר ממלכוד, מרץ וכוח, המשפט אם תרצו אין זו אגדה, ציונות, מצעדים עירוניים, רוק, אנד, רול, שוקולד, מקס ברנר, להתמודד, כשנופלת לי אבן מהלב, התערבויות, משחקי קופסא, אסיפת קרשים לל"ג בעומר, פעולות בעיר, להתקלח ולאכול אחרי טיול בצופים, להוריד את הגרביים אחרי הטיול ולהבין כמה נהנתי, מורות מפנקות וזורמות, CSI- ההבנה, העמקה, הארה כמו של ישו.
יש עוד מלא,
אבל כוח אין.
תתמודדו.

מוכר הבייגלך

הדג נחש עושים היפ-הופ ציוני!

סופר-מדריך.

daniel oshri יום 11 יוני‏ בשעה 22:28‏
עם כל הקורס הדרכה המטורף שעברנו השנה,הרגשתי שאין מצב שאני לוקח הדרכה. אמרתי לעצמי שזה גדול עליי, שחניכים שלי לא יהנו, שלא יהיה לי זמן להשקיע בזה עם כל הבגרויות והאוניברסיטה והחרטות האחרות שלי.אבל, היום היה היום ירוק. והוא היה אדיר. החניכים לא הפסיקו להגיד לי כמה הם נהנים ואחרי שני משחקים כבר חיבוקים ודיבורים כאילו אנחנו מכירים 3 שנים. כל הדעה שלי על הדרכה ועל העתיד השתנתה לגמרי אחריו היום. וכמובן שהרבה מזה בזכות אחווה וגם בזכות שטוחע, אבל הכי הרבה כמדריך בעתיד (אני מקווה!) אני לוקח ממך.

אתה תותח ואין עליך!

roey ben tora יום 12 יוני‏ בשעה 02:42‏
אושרי באמת שריגשת אותי אני לא צוחק עכשיו ואני שמח שלקחת ממני את הדברים הטובים שבי ואתה תותח על ולמה נראה לך אתה חושב שהייתי נותן לך לא להדריך שנה הבאה תאמין לי שזה רק נראה לך שאין לך זמן אתה לא מבין אפילו כמה זמן יש לך פנוי ואתה אפילו לא מודע לגבי הקיום שלו.אני שמח שנהנית היום ביום ירוק ואני שמח שזה גם גרם לך לשנות דעה כי ככה זה הדרכה עובדים קשה ומשקיעים ואז בסוף מקבלים תגמול שאין שני לו באמת

לילה טוב חמוד חולה עלייך

הכדורים שוקולד יצאו יותר כמו מילקשייק שוקולד,

ובסיכום נשארו רק ארבעה כי כל השאר נרשמו למחנ"ק וישר הלכו הביתה,

ואפק לא היה יכול לאכול את התפוצ'יפס כי הוא משתגע מקצת סוכר

אבל בסוף הפעולה הם ניגשו אליי ואמרו לי, "אושרי נהנתי בטירוף. אתה ה-מדריך! אנחנו רוצים שתג'בנק אותנו במחנ"ק."

"אבל... אבל אין ג'יבנוק במחנ"ק."

"אוף נו מהההה"

יום ירוק 2010-

טבעי שלא תשלוט בעצמך.

והדרכה?

איך בכלל העזתי לחשוב שלא.

מוכר הבייגלך

מחנה קיץ 2010- כי מי שלא שם- יהיה שם!!1

אולי תלכי?

כי זה מכבר,
זה כבר נגמר.
אולי תלכי?

אני סיימתי לאהוב אותך,
עכשיו תלכי.
את מיותרת,
את לא מבינה,
שכאן את לא נשארת.
אולי תלכי?

זה מיותר כל העניין הזה שלנו,
תלכי תלכי.
מתי תלכי?"
(מרסדס בנד, אחד השירים היותר טובים שלהם.)

unlike.
כשאני לא מסיים לקרוא ספר, כשהדבר האחרון שנשאר בצלחת הוא הדבר הכי פחות טעים שהיה, עיכובים, דחיות, ביטולים של דברים מהנים, מקלחת, לקום בבוקר בידיעה שיש בי"ס, לקום בבוקר בידיעה שלא מדובר ביום שבת, סימה מלכה, לימודים הגורמים לסבל, כאב, אוכל שרוף, נוה מגן, עיוותים מוזיקליים, פופ, מזרחית, דודו אהרון, כשאני מגיע ראשון לשבט, מחניים עם שכב"גיסטים, חיבוקים לוחצים, כפייה, ציפייה למשהו שבסופו של דבר לא מתקיים, דברים מקולקלים, קיץ, דלקת אביבית, תרופות, תורים בבתי מרקחת, פיח ועשן, ת"א, שאלות חסרות תשובה, חרטוטים שמתיימרים להישמע חכמים, מריחות, חפירות, מחשבים, פיזיקה, הסבר לקוי במתמטיקה, להוריד את הזבל, מגבת רטובה שיש צורך להשתמש בה כרגע, להיתקע עם הבוהן בשפיץ של השולחן, את ההנהגה, השמדת טבע, פולג, כאלו שבטוחים שהכול מגיע להם, כאלו שלא יודעים לפרגן, כאלו שלא מודים באמת גם כשהם יודעים שיש טעות בידם, שהשיער של השטיח שלי מתפזר בבית, פגרי חתולות, רגעי אובדן, דיכאון, פרידות, מסדרי דמעות, כשלא נותנים צ'אנס, דם, זריקות ומחטים, כדורי-תרופות לבליעה עצמית, רופאי שיניים, ה"שואב-רוק" של רופאי שיניים ושער האיבזור הנלווה, הירחקות מהשכב"ג, כשמזלזלים ברמת הצופיפניקיות שלי, להיזכר בתקופה יפה ולקלוט שהיא עברה, קשרים במסנג'ר, מש"צים, אנדרטת הנח"ל, בי"ס, שיעורי בית, כשצריך להתכונן למבחנים, של"ח, ספירות לאחור, גרביים נקיות מדי, נעליים חדשות, חצ'קונים, איבוד מושמושים, מגנטים שלא מתמגנטים, העובדה שהמסנג'ר שלי לא עובד, הינתקות ממסלול, ציון נמוך, השקעה שלא שווה כלום, אנשים שלא שווה לעבוד עבורם, בומים, הבהלות, מעליות קטנות, מעליות בלי מראה, לעלות במדרגות, את הגשר שלי, פופקורן בשיניים, כשהפופקורן נשרף במיקרו למרות ששמתי בדיוק 3:00 דקות, תקתוקים לא פוסקים, את הכרז שאומר "תודה" במחנ"ק, אפליות אסורות, העדפות, מהומה על לא מאומה, ריצה, מחסור באוויר, לחשוב מה קורה למישהו שנקבר חי, להתחיל לראות CSI אחרי הדקה השלישית, לחפש במילון אנגלי-עברי באמצע מבחן, google translate, אנשים שמעדיפים את בורגוס על בלאק, דגים, אורז דבוק, אורז שנראה יותר כמו פירה מאשר אורז, לצבוע אבנים, חוסר התחשבות ללא סיבה, כשאני מבקש משהו ולא נותנים לי אותו בעילה שהיא לא מוצדקת, האמריקאי במדפסת שלי, מוש בן ארי, דרכים חשוכות מלאות פדופילים ומסוממים, עומס בנוטיפיקיישנס, כששולחים לי משחק או משהו בפייסבוק, חדר הארונות של ההורים שלי, שום, ריח רע, בידוד, להינעל בשירותים ציבוריים, כשלא עונים לי לקריאות עזרה כשאני ננעל בשירותים ציבוריים, הסנטר, ג'ינסים צמודים, לאבד חולצת צופים, לא לקבל חולצת צופים, כשמתכננים יציאה שכבתית והיא מתבטלת, יציאות שכב"ג, קושי בבניית פעולות, קור, חום, שבקקטוס שלי יש נמלים, כשאין לי עניבה, להתגעגע לתקופת-סינסינטי, דיסטנס, דיונים לא מוצלחים, אנשים בשכבת ניצנים, ארץ נהדרת, האמירה שמועדון לילה פחות טובה מארץ נהדרת, עיניים בוהות, היתממות, פיסוק, כשאני לא מצליח לצייר את מה שרציתי כמו שרציתי, כשאני לא מצליח לכתוב את מה שרציתי כמו שרציתי, כששואבים לי אבק ליד האוזן, קלטות ילדים, ניקולודיאון, ג'טיקס, ערוץ 11, כשה-VOD לא עובד, שנגמר הפופקורן בקולנוע עוד בפרסומות, פיפי באמצע סרט, כשנגמר הנייר טואלט ואתה מגלה את זה מאוחר מדי, אבק, כשמגרד לי בפרצוץ ואני לא יכול לגרד כי אני מסתפר כרגע, טיפות על הפרצוף, להחליק על התחת, זיהומים בשוקת, ביוב, בכי של ילדות קטנות, סיגריות, השמדת-טבע, איבוד-צמידים, כשהתורן במחנה קיץ לא עובד, את העובדה ששמיניסטים עוזבים, בכי של ימי צופה, אש בעיניים, כשהסרט נתקע בדקה 72 ב-megavideo, כשאני לא מצליח לצייר את המורטל קומבט, חרקים ריריים, מעיכת נמלים, SRNB, טריגונומטריה, נוסחאות כפל מקוצר, כשאני קולט שיש עוד בגרויות בעתיד, חוסר-הצלחה, את הפרפקציוניסטיות שלי, כשאני לא מצליח להסביר ולבטא את עצמי ואז קוטעים אותי באמצע, מסדרים שהופכים לסבל מתמשך, שעון יד, זיעה, כשאני מעיף ריס ואז קולט שיכולתי לבקש עליו משאלה, כשנופל לי משהו, כשנופל לי משהו ומתפזר לכל עבר, מוגלות, להיות בבית יותר מדי, כשאני לא יכול להשתין מסיבה מסוימת, מקלחות במחנ"ק, להיות בתוך שירותים כימיים, נקודה פסיק (;), אנציקלופדיות כבדות, כשמדברים על משהו שאין לאותו אדם מושג בו, כיסי אוויר במטוס, לחץ זמן, עומס, כאבי ראש, כאבי בטן, התחושה שאחרי הקאה, סנטרים כפולים, כשהסנדביץ' בבית ספר מגעיל, סנדביצ'י טונה, שיעורי ספורט, שמש, יותר מדי מלח, יותר מדי סוכר, קפה- בכל צורה שהיא, כשאני לא מוכן לאיגלו שלי אבל אין לי ברירה אחרת חוץ מלהגיד "כן", כשאני שם טיפ באיגלו ולא אומרים "טיפ! טיפ! עולההה!", מורל חלש, שנאה בין שבטים, רשימות שמסודרות לאורך, חלוקה רבה מדי לפסקות, אבחנות בדקויות, צמצום עיניים, כשמשהו טוב נגמר, תחושת ריקנות.

במצב רוח יותר נחמד,
אעשה רשימת Like.

מוכר הבייגלך

10 ימים לסיום הגיהנום. ומחר יום ירוק!