אני לא מתעסק בפוליטיקה. זה לא באמת מעניין אותי. יש לי אנשים בכיתה שמכירים את שמות כל השרים, יודעים אילו תחבולות ופרוטקציות התחוללו באילו משרדים ומודעים לכל קשרים ומגעים שמתרחשים בין מדינת ישראל למדינות זרות.
ואני? אני מדפדף בעיתון לעמוד הבא, אני גולש באינטרנט הרחק ממבזקי החדשות ומזפזפ לערוץ אחר כשקולה של יונית לוי עולה מהטלוויזיה. בקיצור- הקשר ביני ובין מודעות פוליטית באמצעי התקשורת הוא מקרי בהחלט.
השבוע קלטתי שזה פוגע בי.
אי אפשר לא-להיות מעודכן במדינה הזו. זה מסוכן. עם כל השאננות וההתעלמות מהחדשות האחרונות, הופתעתי לגלות שגלעד שליט נמצא בשבי כבר 4 שנים. הפעם האחרונה שבכלל קראתי כתבה מלאה עליו הייתה בימי הקלטת הרחוקים מכבר.
פתאום קלטתי שהצמיד הצהוב שהגיע עם העיתון הוא לא טעות בפס הייצור, הוא צמיד המסמל פדיון שבויים בינלאומי.
פתאום קלטתי שאנשים לא החליפו את התמונות ב-facebook לכחול-לבן כי זה יפה יותר, אלא כאות הזדהות עם גלעד.
פתאום קלטתי שהכותרות "מסע חייו" ו"הדרך האחרונה" שהתעופפו מול עיניי בפזיזות, הן לא כותרות מסרטים או ספרים חדשים- הן כותרות שמייצגות את ההליכה של משלחת שליט לכיוון ירושלים.
והם אפילו עוברים בנתניה.
ואני? אני לא נשאר מעודכן.
ואני מרגיש שאני ממש חוטא.
פשוט ככה- חוטא.
אז את השלב הראשון של ההכרה בבעיה עברתי, עכשיו רק נותר להתעדכן.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה