חיים מבחוץ,
אוכלים קוראים
מדברים ישנים,
צוחקים מבפנים-
על חיים אבודים."
(איש קש- מוניקה סקס.)
זה מחייב. אי אפשר להיכנס לשכב"ג ולא להפציץ.
זה כמו להגיע לפעולות בלי חאקי, זה כמו להיות בשבט בזק ולא לעשות מורל, זה כמו להיות באחווה ולא לצחוק על קארן.
זה בלתי אפשרי. זה מחייב- שכב"ג = צריך להפציץ. ובלי הנחות: כל יום בשבט. כמעט כל פאקינג יום.
ואנחנו השכבה הכי טובה שיש, ולכן אנחנו באמת מפציצים, כיאה לשכב"גיסטים טריים. באנו והבאנו אותה באלגנטיות- הגענו, עבדנו, השקענו וכל זה בלי יותר מדי פוזה והתבכיינויות של "למה-אנחנו-היחידים-שבאים-לימי-עבודה?!".
עם הזמן ובעיקר אחרי הקורס חמישיות, הימי עבודה התחילו לתפוס תאוצה משמעותית וגם השכב"ג הותיק התחיל לבוא. ואז מצאנו את עצמנו מנהלים חיים שלא חשבנו שננהל אי פעם- חיים כלפי חוץ, אבל מתים מבפנים: מתים לישון, מתים לשבת בנחת מול הטלוויזיה או המחשב, מתים להיפטר מכל השעות הארוכות האלה לקראת המחנה. חיים, וגם זה בקושי.
אבל אנחנו גם יודעים שהכול ישתלם. החיים האבודים שאנחנו כה חושקים בהם כרגע יראו לנו כשאריות אבק אל מול המחנה האגדי שנרים. ואנחנו נרים מחנה אגדי, כי שכב"ג בזק אימפריה.
מוכר הבייגלך
ועדת הדרכה 2010- כי אחותכם ועדה משנית!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה