המנטרה הקבועה
האמרה שנאמרת אינספור פעמים
המחשבה שלא מפסיקה לרוץ בראש
שוב
ושוב
ושוב.
והרי, פיסות הרוגע והשלווה השבועיות האלו מהן מצבור האנרגיה שלי. אליהן אני מגיע חלוש ושפוף, ומהן אני יוצא מלא ומוכן לעוד כמה ימים, עד הזרמת האנרגיה הבאה.
וגם כשמשהו בצינורות ההובלה מתקלקל, והאנרגיה לא מוזרמת כולה, המעט שכן הספיק להגיע- ממצה את עצמו ועושה את עבודתו כהלכה.
מי היה מאמין, בשיחות הטלפון האינסופיות והארוכות בתחילת שנה, שהם יהפכו בשבילי למצבור אנרגיה ולא להפך. או גם להפך.
לא צריך ללכת סחור סחור, לא צריך להתפלסף יתר על המידה. אפשר להגיע והכול, כמו איזה מטען רגשי גדול מתמלא במהירות הגבוהה ביותר.
מתמלא דרך המילים,
מתמלא דרך היד הקוראת לעזרה,
מתמלא דרך החיוך והצחוק.
אז למה אני לא מפסיק לחשוב על הסוף?
מוכר הבייגלך
צ'ארלי המצחיק צ'פלין.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה