משהו מת בנו.

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני
ימות בך, ימות בך.

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי
ימות איתך, ימות איתך.

כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע
את האיבה, אם רק נדע.

אם נדע, אם נדע להשקיט את זעמנו (אם נדע להשקיט)
על אף עלבוננו, לומר סליחה.
אם נדע להתחיל מהתחלה.


אני שמח שהיום, כולו, הוקדש ללימוד ואזכור השואה.
בדרך-כלל אפילו את יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה מעבירים בשיעור מתמטיקה.
היום המורות השכילו לשוחח איתנו על דברים חדשים, להאיר את עינינו, להקרין בפנינו סרטים.
החשיבות העליונה של העברת המסר הלאה, הפכה לבעלת משמעות חדשה השנה.

אנחנו צריכים לדעת איך להרגיע.
אנחנו צריכים לדעת כמה הכרחי שנמשיך ונספר, נתעד, נכתוב.
השחור והאיבה המכסה את היום הזה, מגלה חלק עצום שמת בנו, בעם שלנו.
החלק הזה לא יחזור,
אבל החלק הזה יותר מראוי להיזכר.
ובגלל זה אני שמח שהיום, כולו, הוקדש ללימוד ואזכור השואה.

תודה.