(אם לא היום אז מחר - יוני בלוך.)
המצעד הגדול של מוכר הבייגלך, מוכנים?
המקום ה-7: ספרים. וחבל. הארונית שלי מלאה בספרים נהדרים. בזמן שילדים בגילי קראו את "ג'ינג'י" אני כבר טבעתי בעמוס עוז ודוד גרוסמן. אני אוהב לקרוא, אני מרגיש בוגר ונאור יותר כשאני קורא. אבל... אין לי זמן. אני חייב למצוא לעצמי זמן- הקריאה עושה לי טוב. מקום 7 זה נמוך מדי.
המקום ה-6: טלוויזיה. זה נשמע פתטי וכשהורים כועסים על הילדים שלהם זה בעיקר בגלל העובדה ש"אתם יושבים יותר מדי זמן מול הטלוויזיה ולא בלימודים". לפעמים שוכחים כמה טלוויזיה נכונה יכולה להיות איכותית. אפשר להעביר דרך המסך תמונות, רגשות, מידע, הבנות, תובנות. קחו את אבודים לדגומה.
המקום ה-5: מוזיקה. בלי זה לא היה... היה. לא היה כיף, לא היה מרגש, לא היה מעניין, לא היה מפעים. מוזיקה, על כל גווניה, היא פעמים רבות תמצית החיים. יכול להיות שיש לי טעם רע בהרבה דברים, אבל תודה לאל- את הטעם במוזיקה שלי אני מעריץ: מרסדס, יוני בלוך, אריק ברמן, היהודים, הג'ירפות, שוטי הנבואה, מטרופולין, אהוד בנאי, אביתר בנאי, אריק איינשטיין, מוניקה סקס, הביטלס ועוד ועוד.
המקום ה-4: ציור. זו תרפיה לנפש. אני כ"כ נהנה לצייר, לשבת מול השולחן, עם עיפרון ואיזה צילום עם זוויות ותנוחות גוף מעניינות... ולצייר. אני לא מתכוון לוותר על הקורס ציור החדש. הוא עושה לי טוב. הימים עמוסים, השבועות לחוצים, הזמן מתקתק, אבל לצייר במשך שעתיים וחצי שבועיות עושות לי טוב. אולי אני גם אנסה להתקבל לתלמה ילין, רק בשביל לראות מה אני שווה, אם בכלל.
המקום ה-3: אוניברסיטה. כך זה היה לפחות השנה, אני בספק אם אני אמשיך את זה שנה הבאה. תמיד ידעתי להפריד בין חינוך פורמלי (בעעי"ס) וחינוך בלתי פורמלי, כמו בצופים. ידעתי איפה אני נהנה ורק מחכה לפעמים הבאות וידעתי איפה אני ממש... סובל. סובל. האוניברסיטה הייתה אחת מחוויות הלמידה היותר טובות שהיו לי. מי ידע שלמידה כזאת יכולה להיות כיפית?
המקום ה-2: בי"ס. יש אנשים שיתרוצצו מיום עבודה לפעולה לישב"צ כשיש להם בגרות למחרת, כי... מה לעשות? הבי"ס נמצא אצלהם במקום ה-45. אז אבאמא, תגידו תודה. תגידו תודה שהלימודים חשובים לי. אני מסתכל על אנשים סביבי שעושים את כל מה שעולה ברוחם בהקשר של הלימודים ובשבילם זה בגדר המלצה. אני משקיע, אני עובד, אני לומד וזה שווה את המאמץ- אני מוציא ציונים טובים.
אז באופן חד פעמי זה מתנגש לי עם צופים, תרפו קצת. תגידו תודה.
המקום ה-1 והנוצץ: צופים. ואין צורך להוסיף מילה.
זהו סדר העדיפויות שלי, אבא ואימא, ואם הוא לא נראה לכם- אתם בבעיה רצינית. לא אני.
יודעים למה? כי זה לא הולך להשתנות.
"הרגלים רעים לא משתנים. לעזאזל...
כל מה שבא לי,
זה לעבור את זה.
שכחתי כמה להרגיש זה כואב."
מוכר הבייגלך
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה