ג'וני מדבר אתי על אהבה.

יושבים כאן במרפסת.

הוא נותן לי הרגשה טובה-

בטון דיבור הכ"כ אופייני

הזה המהוסס

אני יוצא נקי כזה,

בשעה שהוא נכנס."

(ג'וני- אריק ברמן).

ברוכים הבאים לחלק השני בסדרה "החברים של מוכר הבייגלך". אחרי שבפעם שעברה הכרנו את ניקה, כתבנו לה את זה בפייסבוק וקיבלנו מכתב ארוך ומרגש, הפעם אנחנו מתחדשים.

הבלונדינית!
סתם נו. יש בהדסה הרבה יותר מסתם בלונדיניות. יש לה בעיקר תמונות איתי, למרבה הפלא. ואני לא הטיפוס המצטלם, אז זה מפתיע.

טוב, האמת שיש עוד חוץ מהשתיים הללו, אבל אין לי כוח. לא סתם הדסה אוהבת את "מישהו לרוץ איתו" ולא סתם זה משהו שמאפיין את הקשר ביננו. אפשר לנתח את הדמות של תמר מהספר (והסרט) מפה עד מחרתיים, אבל הדברים העיקריים שבולטים בה הם הכנות, ההתחשבות באחר, האכפתיות, הרגישות, הנפלאות והטוהר של הדברים שיוצאים מפיה. לרוב גם הנכונות שלהם.

ובכלל, יש בסרט הזה מוזיקה כ"כ טובה.

התכונות האלו הן התכונות שמאפיינות את הדסה מאד. צריך לתת חשיבות רבה לדברים שיוצאים מפיה, כי תמיד (תמיד.) הם מלווים במחשבה מעמיקה קודם-לכן. לא קיימים הרבה אנשים כאלו- כאלו שיחשבו שוב ושוב לפני שיגידו משהו, כאלו שישננו את המשפט שיוצא מפיהם כדי לוודא שהוא לא פוגע באדם שאתה מדבר איתו או רומז על איזשהו משהו לא נעים כלשהו. האנשים האלה מתחשבים, רגישים ואכפתיים.

הדסה כזאת.

"נכון את יודעת, כ"כ משגעת.

ולפני שאת בורחת בואי בלי פחד,

קחי אותי ככה."

יודעים מה? אני אפרוש עכשיו.
קשה לי לתאר את הדסה. בכלל, קשה לתאר חברים. במיוחד כשיש בכל אחד מהם ייחודיות גדולה כל-כך, בייחוד כשהם מכילים תכונות ואופי שקשה להעביר את הרגש שהוא מעביר בי במילים.

היא חזרה פתאום, הנה היא בבית.

מוכר הבייגלך

תן לי רק דקה לנשום, באת לי כ"כ כ"כ פתאום.