איך פעם הייתי חוזר הביתה, מנחית את התיק על הרצפה, אוכל משהו חפוז, רץ לשיעורי הבית, מסיים אותם ב-10 דקות ואת שאר אחה"צ מבלה עם חברים?
איך פעם הייתי מתכונן 2 דקות וחצי למבחן ומוציא בו מאיות, שוב ושוב ושוב?
איך פעם הייתי יושב בבי"ס, מביט בעיניים מעריצות במורה, לומד, שוקד, כותב ומשקיע?
מה נהיה ממני?
איך הגעתי למצב שבו היום אני חוזר הביתה, מנחית את התיק על הארון, אוכל משהו גדול, צופה בטלוויזיה, מתיישב על הפייסבוק או לעדכן את הבלוג המטופש הזה, הולך לצופים, חוזר, מגלה שיש לי ש.ב עצומים למחר ומכין אותם עד 00:00 בלילה?
איך הגעתי למצב שבו היום אני צריך לשקוד בלי הפסקה למבחן, כדי להוציא בו מעל 85, וזה רק אם אני לומד בכלל, מה שלא סביר למצוא אותי עושה?
איך הגעתי למצב שבו היום אני יושב בכיתה, מקשקש ציורים במחברת ומעתיק מדי פעם, בעצלנות?
מה אני מתבכיין לעצמי?
נמאס לי. נשבר לי.
כבר הגדרתי לעצמי את אותם הדברים מאות פעמים ואני ממשיך להתבכיין ולא להבין שאני עוד לא מדריך, כך שהזמן שלי עוד רב ושאני לא בתיכון, כך שאין לי 1000 בגרויות על הראש?
אני חייב להפסיק להתלונן, לעזוב את הבלוג הזה וללמוד.
אה, אבל אני בצופים.
מוכר הבייגלך
איזה כיף זה להוסיף לפה תמונות, גם אם הן לא קשורות בעליל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה